דברים לזכרה של דליה כהן

רוני גרנות

......

חשבתי מה אוכל לומר ב- 6:30 הדקות שנשארו לי. בתחילה חשבתי על הומאג' שבו בדומה למה שעשתה דליה ברבות מהרצאותיה אנסה להסביר נושא גדול ועקרוני מקיף וחובק. נושא אחד שמעסיק אותי רבות הוא מושג ה"מתח" במוסיקה.

ידוע הדבר, שהמילים בהם אנחנו משתמשים משפיעות על המחשבה המתעצבת במילים. אולי קצת פחות טריוויאלי הוא מה שהראו לאחרונה בניסויים מאוד אלגנטיים (דניאל קססנטו) שהמילים משפיעות גם על תהליכי התפיסה. לכן אתחיל דווקא מהמושג המילולי. המושג עצמו כפי שאנחנו משתמשים בו בשפה בהקשרים חוץ-מוסיקליים כולל לפחות 3 היבטים משיקים: היבט פיזי כמו במיתר מתוח לעומת רפוי, או שריר מתוח לעומת רפוי. בשניהם יש מרכיב של הפעלת כוח כדי לייצר את המתח ואת המשיכה לשני כוונים מנוגדים. במושג "מתח חשמלי" אנחנו מדברים על הפרש בפוטנציאל החשמלי בין שתי נקודות במרחב . אנחנו מדברים על אנרגיה אצורה שתחת התנאים המתאימים (חיבור הנקודות) תאפשר זרימה ובכך פריקת המתח. מויקיפדיה אני למדה שאפשר לדבר גם על מתח במובן גיאולוגי שבו פועלים כוחות המותחים את הסלעים לכוונים מנוגדים. מכאן ועד למובן הפסיכולוגי של מתח בין יריבים (אלה הפועלים בכוונים מנוגדים) המרחק הוא קצר. לכולם משותפת כווניות שבה המערכת שהופעל עליה כוח (מיתר, חלקיקים טעונים, יריבים, סלעים או הנפש) שואפת לחזור למצב של שיווי משקל, ולכן במוקדם או במאוחר יגיע שחרור המתח או הרפייה. ואולי מכאן המעבר אל המתח במובן של התחושה המלווה רגעי ציפייה suspense שמאופיינים בהמתנה לבאות, אנרגיה אצורה, ערנות וקשב מלווים לעיתים באי וודאות וחשש. ולבסוף יש גם מתח נפשי שמכיל מרכיבים של לחץ, דאגה, חוסר שקט – מערכת שבה האיזונים בין מתח והרפיה הופרו. כל ההיבטים הדומים אך שונים הללו מקבלים ביטוי במוסיקה וראוי אולי להפריד ביניהם כדי להטיב להבין את האופן שבו אנחנו משתמשים במונח "מתח" בהקשר המוסיקלי.

לצורך כך הכנתי תרשים גדול ועמוס ובו אני מראה כיצד מרכיבי המתח שדליה הרבתה לעסוק בהם – החל מהעבודה היפיפה שלה מ 1971

Palestrina Counterpoint: A Musical Expression of Unexcited Speech

ועד ממש לימיה האחרונים: ריבוי, מורכבות, אי-תיאום, בולטות, קצוות פונקציה U הפוכה, תהליכי הגברה, שוויוניות, שינויים פתאומיים, חריגה מעקומה כוונית, כווניות מותחת, חריגה מסכימות נלמדות, קפיצות ודיסוננטים

לצד מרכיבים אחרים שעסקה בהם פחות מתיישבים עם ההיבטים השונים של מושג המתח כפי שפרשתי בקצרה לעיל ונכנסים תחת הגג הכל כך רחב וחשוב של מושג "המתח" במוסיקה.

כמובן שלא אוכל להראות לכם את התרשים הגדול והמורכב הזה כאן ועכשיו. אך אני רוצה לחשוב שדליה הייתה מקבלת בברכה את הניסיון הזה, והוא מוקדש בעצם לה (יותר מאשר לכם) גם אם היא לא כאן בינינו.

אני רוצה לסיים בקטע מתוך הספר "הר אדוני" מאת ארי דה לוקה. הדובר הוא נער בן 13, שנפרד מהילדות, ולומד על עצמו, על אהבה, על התבגרות, על הרוע, והיופי וגם על אובדן. בנגריה שבה הוא עובד, נמצא גם דון רפנליו היהודי אדום השיער שהגיע לרובע מונטדידיו בנאפולי לאחר שהעיירה שלו הושמדה בשואה. לדון רפנילו גיבנת מכאיבה שבה הוא מסתיר את הכנפיים איתן יעוף בבוא היום לירושלים.

"אני מדבר עם רפנילו, יש לנו זמן היום, לא חסרה לך העיירה שלך, אני שואל. העיירה שלו כבר איננה, לא נשארו בה לא החיים ולא המתים, הם העלימו את כולם ביחד: "אני לא מרגיש בחיסרון", הוא אומר, "אני מרגיש בנוכחות. במחשבות, או כשאני שר, כשאני מתקן נעל, אני מרגיש בנוכחות של העיירה שלי. עכשיו, כשאין לה כבר מקום שהוא שלה, היא באה לבקר אותי לעיתים קרובות. גם בקריאה של מוכר המים שעולה בעגלה למונטדידיו למכור מי גופרית בכדי חרס, מתוך הקול שלו מגיעות אלי איזה הברות של העיירה שלי". הוא שותק קצת עם המסמרונים בפה ובראש רכון על סוליה. הוא רואה שנשארתי לידו וממשיך: " כשיש לך געגועים, זה לא חיסרון, זאת נוכחות, זה ביקור, מגיעים אנשים מרחוק, אנשים עיירות ואורחים לך קצת לחברה". אז אם כך דון רפניה, אז בפעמים שצצה לי מחשבה על חיסרון אני צריך לקרוא לזה נוכחות? " נכון וככה אתה אומר לכל חיסרון ברוך הבא ומקבל אותו יפה". אז כשאתה תעוף אני לא צריך להרגיש בחסרונך? "לא" הוא אומר "כשיבוא לך לחשוב עלי אני אהיה נוכח". אני כותב בגליל את המילים של רפנילו שהפכו את החיסרון על פניו וכעת טוב לו יותר ככה. הוא עושה למחשבות מה שהוא עושה לנעליים. מניח אותן על הדוכן הפוכות ומתקן אותן. "