כמה מילים על דליה.
דליה כהן הייתה אשה מיוחדת במינה, יוצאת דופן במחשבתה הנלהבת והסקרנית, מעורבת עמוקות בחיי הסובבים אותה, ובעיקר מקורית מאד בחיפושיה.
דליה הייתה אשה של מילים, אשה שהשיחות עמה תמיד היו נמשכות ונמשכות, מעוררות עוד ועוד רעיונות, עוד ועוד תהיות, פותחות עוד ועוד חלונות לנושאים שלא העליתי בדעתי שיעניינו אותי. היא גילתה לי את באך, את דביוסי ואת פלסטרינה מנקודות מבט אחרות, חשפה אותי לשירת הציפורים כמו גם לפולחנים יוצאי דופן בהודו ובסין, ידעה להעלות סוגיות מרכזיות גם בסגנונות ובשפות שפחות הכירה. במיוחד בלט הדבר בכל מה שנוגע למוזיקה הערבית ולתלמידיה הערבים, שאליהם התייחסה באהבה גדולה, מתוך תחושה מוסרית עמוקה, שהמוזיקה הזו מחייבת את התייחסותה כיושבת הארץ הזו. דליה הייתה אשה מלומדת מאד, שהשכלתה הרחבה הביאה אותה אל הפשטות, אל הצניעות, אל נועם ההליכות. דליה ידעה להתלהב מפוגה של באך ומלחן יפה של דוד זהבי, באותה מידה של התפעמות. מי שזכה להאזין למוזיקה יחד עם דליה הרגיש שהוא יוצא למסע בנופים חדשים ומופלאים שלא הכיר. המיסות של באך ושל מוצארט, שירת המואזין במסגד, שירי הטבע והכפר הארצישראליים, התפילות הנוצריות בישובי הגליל, שירת הקופים במזרח הודו או תזמורת הגמלאן באינדונזיה, המוזיקה של התאטרון הסיני או אנסמבל מסיום אופרה של ורדי - כולם היו בשבילה נופים אקוסטיים, בהם התהלכה כחולמת. היא התהלכה כחולמת וסחפה אותנו אל חלומותיה, נדיבה ברצונה לשתף אותנו בכל הגילויים שלה, מבקשת לחבר אותנו אל מחקריה, להדביק אותנו בשאלות שמעסיקות אותה. כך קרה שדליה כהן הייתה מוקפת בכל כך הרבה אנשים מסוגים שונים ומדורות שונים. כל בעיה אישית הפכה בסופו של דבר לסוגיה אוניברסלית, והמוזיקה היוותה משל להבנת החיים והעולם. הסכמות הטבעיות של השפה והמוזיקה, המביעות מחשבות ורגשות, שימשו כמעין מודל שלם להבנתם של תהליכים מגוונים בחיינו. מבחינתה של דליה יללת התן, שירתה של זמרת אופרה גדולה, בכיו של תינוק, נגינת העוד או פנטזיה של שוברט חד הם. בכולם מצוי אותו קו של כנות ועומק, אותה סכמה טבעית, שאלה הקשובים לה יודעים לספר סיפור, לרגש, להעביר מסר. אני מתגעגע לדליה, האישה המופלאה שתמיד היה בה מקום בלב בשבילי, שהייתה לה יכולת מופלאה להקשיב, להכיל, ובעיקר שהיה לה באמת אכפת ממה שקורה לי, שדאגה לי בכל פעם שחשה שאני במצוקה, שידעה לנחם, לעודד, להיות עמי גם ברגעי השמחה. היא הייתה לי כמו אם טובה, ומה שמדהים שכמוני מרגישים עוד אנשים רבים מאד. כבר אמרתי: דליה הייתה אשה מיוחדת במינה.
מיכאל וולפה
כ"ג בחשוון, תשע"ד