תייסיר איליאס, ליום השלושים

תייסיר איליאס

דליה כהן היא המורה שלי לעוד ולכינור ערבי" – זוהי תשובתי לאנשים השואלים  מיהו המורה שלי לכלים אלו! ומעל לכל - "היא אמי הרוחנית !"
בהיותי סטודנט שלה באקדמיה למוסיקה ולמחול בירושלים ובחוג למוסיקולוגיה באוניברסיטה העברית, דליה הפצירה בי "איייליאס J ... אתה צריך לחזור לשורשים שלך ולפתח את הנגינה בעוד ובכינור מזרחי ...." וכך עשיתי! מאוחר יותר, זכיתי להיות תלמידה של פרופ' דליה כהן בלימודי המאסטר והדוקטורט, וכן ראש החוג למוסיקה מזרחית, חוג שהקמנו יחד, מתוך כבוד לתרבויות חוץ-מערביות, ומתוך אמונה עמוקה שמוסיקה ערבית ומוסיקה מערבית הם שני "ניגודים משלימים. במהלך אינספור השעות שהקדישה להדרכתי בכתיבת עבודת המאסטר והדוקטורט, בתמיכה הנפשית והרוחנית ובאהבה האמהית שבה  עטפה אותי, תמיד נדהמתי מכישרונה וכושרה האומנותי-יצירתי, מרגישותה המוסיקלית, מסקרנותה האינטלקטואלית ומיכולתה לחשוב ברמה אבסטרקטית ובו-זמנית לדייק ולרדת לפרטים הקטנים ביותר, תוך הבחנה בין העיקר לטפל. אני מעריך עמוקות את המחנך, והאדם שבה ומכיר באהבתה העמוקה למוסיקה ולאנושות.  וכן מתפעל אנוכי מתכונותיה האישיות הנדירות: יושר, הגינות, אחריות, חריצות, מסירות לעבודה, אכפתיות ורגישות לזולת, ורצון עז להגשת העזרה לכל הסובבים אותה, ברמה שהיא לעתים קרובות מעוררת קנאה .J בעבודתי המשותפת איתה, היא תרמה רבות לעיצוב המוסיקאי שבי במספר מובנים ורמות: כמוסיקאי-חוקר, כמורה וכפדגוג בתחומים עיוניים שונים, ולבטח כמבצע בעוד ובכינור.אינני מכיר דמות נוספת כדליה - שלצד האהדה, ההערכה והכבוד להם היא זוכה בישראל, זוכה גם לאהדה והערכה רבה כל כך גם בקרב ציבור המוסיקאים והמוסיקולוגים במגזר הערבי בישראל, ובקרב מוסיקאים ומוסיקולוגים ערבים החיים במדינות מערביות וערביות כאחת. בכל הרצאה שלי בארץ ובסיורים הרבים שלי בעולם, אני נזכר בה ו/או מזכיר אותה פעמים רבות! ואין זה פלא שדליה מזכירה לי באופן אישי את י. ס. באך: כמו שאין מלחין, מימיו ועד ימינו, אשר לא הושפע ממנו, כך לא פגשתי מימיי  מוסיקאי/מוסיקולוג  בעל שיעור קומה, שלא הושפע מפגישתו עם דליה, שינן את תורתה, או ציטט אותה במודע או שלא במודע !

בהלוויתה, אמרו לי מספר חברים "אתה איבדת בחודש אחד שתי אמהות !" נדהמתי שהם הרגישו בדיוק את מה שהרגשתי ברגעים אלו!! אכן, איבדתי את אמי המנוחה חילוה ואת אמי הרוחנית המנוחה דליה, שאגב הן מאד אהבו אחת את השניה בגלל המכנה המשותף שהיה ביניהם – אותי, תייסיר.

להלווייתה, הגעתי כדי לכבד את דליה ולא להיפרד ממנה כפי שנהוג, כי לעולם לא אצליח ולא ארצה להיפרד ממנה – היא חרוטה עמוק מאד בזכרוני, בלבי ובנשמתי, ומאירה לי את דרכי האישית, האנושית והמקצועית.

ולבסוף, אני רוצה להתנצל מקרב לבי ומעומק נשמתי בפני דליה שלדאבוני הרב נבצר ממני להגיע היום. אך אין לי צל של ספק שדליה סולחת לי ואף שמחה שכך עשיתי, כדי למלא את המחויבות שלי לקונצרט שנקבע עוד לפני קביעת טקס האזכרה להיום. הרי אחריות, מחויבות, אמינות מסירות, דבקות במשימה ומסירות הן חלק מזערי ביותר מהעקרונות שאותם הנחילה לי ושעליהם דליה גידלה וחינכה אותי. יהי זכרה ברוך !!!