ברכה לדליה בת ה - 85 מדנה בן שימול
דודה יקרה !
פתאום חזרתי לחוויות ילדות -
נוסעים רחוק , עולים לירושלים הגדולה של הדודים .
(מהר מאוד התאהבתי בעיר , ומאז הוספתי לחזור אליה שוב ושוב) .
ובביתכם שנראה לי אז גדול ומפואר מאוד , הייתי יושבת יום שלם לבחון את כל האוצרות הגלויים והחבויים שנדדו והגיעו מכל ארצות העולם .
עתה נזכרתי בשורה משיר של זלדה שהקדישה בשבילך :
"מוסיקאים נודדים" . גם בביתה זכיתי לבקר בזכותך .
כמובן שלא אוכל לשכוח את הסיורים בשוק , בעיר העתיקה - איך את צועדת שם בין החנויות כבעלת הבית ומתמקחת בלהט בערבית עם כל המוכרים וגם יושבת לשתות איתם קפה .
יותר מאוחר - אחרי הרבה שנים - זכיתי להיות אחת מתלמידיך הרבים .
ראיתי את ההערצה בעיני הסטודנטים היושבים בהרצאות . זכיתי לשמוע הרצאות מרתקות ומקוריות , הגולשות ומקיפות את כל תחומי החיים .
מאוד מאוד התפעלתי מהיחס הבלתי פורמלי שלך לכל הסטודנטים בתוך מוסד , שהוא מאוד הירארכי ובעל חוקים ברורים . וכמובן מהנתינה האינסופית שלך לתלמידים .
למרות שגרתי לפעמים כמה צעדים מביתך , בקושי נפגשנו . אך לביתך היתה תמיד נוכחות בפני עצמו .
בשנים האחרונות זכיתי לשבת איתך כמה פעמים בכורסא באתנחתא קצרה
בין דוקטורנט אחד לשני ולהרהר ביחד על החיים .
עוד דבר המופלא ממני - כיצד רוחך התגברה תמיד על מכשלות ומגבלות הגוף . ואפילו עתה , את עדיין לא מוותרת לעצמך , ומוסיפה לעסוק
בעניינייך - עניינים שברומו של עולם .
מקווה ומתפללת בשבילך , וכולנו מתפללים -
שתזכי להמון המון כוח ובריאות , למנוחה אמיתית - להתבונן ולהנות מפרי
עמלך ומעשיך המרובים כל כך !
באהבה
דנה
וכל המשפחה .